- לִיכְ׳
- לַכְלוּכִית, לִיכְ׳f. same, 1) glutinous moisture, humors; vitality. Gen. R. s. 61 beg.; ib. s. 48 Ar., v. לִחְלוּחִית. Ib. s. 79 תביא בך לי׳וכ׳ Ar. (read: תבוא בכל ל׳) thou shalt go to the grave in the fulness of vigor; (ed. תבוא לח, v. לַח). 2) thick nauseating substance. Lev. R. s. 14 טיפה של ל (of the semen virile). Ned.66b, v. יָפֶה.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
